u/Jair_D42

אני בחור צעיר יחסית מהציבור החרדי. אני למדתי בבית ספר עם לימודי ליבה, אחרי זה בישיבה תיכונית שם עשיתי בגרות, והיום אני עושה תואר תוך כדי שאני נמצא במסלול גיוס בישיבת הסדר. אני שייך לזרם שאפשר לקרוא לו "חרדיות מודרנית", אליו היו שייכים גם ההורים שלי והסבים שלי, שיצאו לשוק העבודה. סבתא שלי עד היום עובדת בצה"ל.

השנאה כלפי החרדים, והשנאה של החרדים במדינה היום הן פשוט... בושה. אין דרך אחרת להגיד את זה. ההתבצרות של שני הצדדים, וחוסר התקשורת בניהם היא נוראית מבחינתי. דחיפת מילים לפה של הצד העוין, בליעת נרטיבים של פוליטקאים, והקצנה שמגיעה לגזענות- גם מהצד החרדי וגם מהצד החילוני. אני אוסיף ואומר כי בצד החרדי, בתור אדם חרדי, ראיתי יותר מהשנאה הזו, שמגיעה בעיקר מתוך קבוצות מיעוט משועממות שלימוד התורה שלהן לא שווה שמץ. אלו שקוראים לחיילי צה"ל "נאצים"- הם גרועים בדיוק כמו פלגים פלסטינים קיצוניים.

אני רואה ערך בלימוד תורה, אפילו ערך עליון, בהתעלות הנפש והעמקה שכלתנית- גם מצד המסורת. כמו כן אני רואה ערך בשוויון, בליברליות, בקבלת האחר, בקידום חופש הדת וחופש הביטוי- וערך עליון בהגשמת האדם את משאלות ליבו- להיות גרה במסע החיים אותם עברת.

הציבור החרדי הרחב הוא ציבור פשוט. ציבור שחי חיי שעה, שלומד רוב זמנו ומסתפק במועט. כמו כל אוכלוסיית עוני, הוא הולך אחרי עצת הגדולים ומצביע אל המפלגות שלו, לא מתוך מקום אמיתי של בחירה אלא מתוך מקום ערכי שהופך למנוצל ומושחת. מתוך הציבור יוצאים אל הזירה הפוליטית רק האנשים להם חשוב הכסף והכבוד, שהם כמובן, אותם מחללי השם שאתם רואים על הכורסאות בכנסת, אשר האמצעים שברשותם יכולים להאכיל לבדם את כל בני ברק.

הרבה זמן אני חושב על הסיפור החרדי, שאני חושב שהוא מלא וגדוש בהיסטוריה ומסורת וחשיבות ערכית. אני מדבר פה על הפלגים החסידיים, הליטאיים והספרדיים. הציבור מולך שולל ודרך כך הוא משניא את עצמו. אבל יותר מהשנאה הזו- אכפת לי מהישראליות האמתית שאמורה להיות בו. שמגיעה גם מתוך שוויון אמיתי בנטל- שאני באמת ובתמים מאמין בו- אבל גם מתוך הבנה כי אחים אנחנו.

בתור חרדי אני רוצה שתהיה תקשורת בין הצדדים. אני מקווה שהחרדים לא יוצגו בתור "זן שפל בגוון הישראלי", אלא בתור התרבות הפשוטה שהיא שחייה בסימביוזה עם התרבויות האחרות, תורמת למדינה ומשמרת את ערכיה.

נמאס לי לשמוע את ההכללה על הציבור החרדי כל היום. נמאס לי לשמוע את חבריי מן הישיבות השחורות מתעקשים על הדעות שלהם, וסותמים אוזניים. הלוואי והיה קול מייצג חרדי, שהוא גמיש, שהוא נורמלי, שהוא מבין את הסיפור הישראלי שמקיף את כולנו- ורוצה לתמוך במדינה כי הוא רואה ערך בהווית המדינה יהודית. לא מתוך מקום של התעקשות של "ערך לימוד תורה" (שלא היינו לומדים בתור מקצוע לפני 50 שנה, אבל בסדר), אלא מתוך מקום מכיל, בונה ואוהב.

הבעיה היא שזה לא נראה באופק...

אני חושב שבגדול לכולנו נראה שישראל מתפרקת לנו בין הידיים. יש סיבות רבות לכך. רציתי לפרוק ולהדגיש נקודה נוספת- איפה כל הכאוס הזה שנחת עלינו בארבעה השנים האחרונות- תופס אותי.