סליחה על הפריקה, אבל האם אני מגזימה והוא בסדר?
לאבא שלי ולי יש דינמיקה מאוד מורכבת, מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה ככה. הוא תמיד חושב שכל דבר שאני עושה זה נגדו, כל דבר זה פרנציפ כלפיו את ורק ההתנהגות שלי זה נגדו, לא של אף אחד אחר. עכשיו אני כן אוהבת את אמא שלי הרבה יותר, אבל זה רק בגלל ההתנהגות הזאת של אבא שלי, שהוא כל הזמן ילדותי ומתנהג כאילו אני שונאת אותו. לדוגמה, אמא שלי מכינה אוכל ואני לוקחת לי לאכול אז הוא יגיד "אה אם אני הייתי מכין את זה, לא היית אוכלת", שאני מלא פעמים אוכלת משלו, אפילו לא קשור. הוא מאוד רעיל בתפיסה שלו וזה כל כך מקשה עליי לפעמים. הוא לא מסוג האנשים שמתחשבים, הוא די אנוכי לפעמים, הרבה פעמים הוא שם מוזיקה על פול ווליום משהו כמו רוק כבד אחד שמעצבן את כולם בטלוויזיה ולא מסכים להנמיך או להפסיק לא משנה מי מבקש. הדינמיקה בין ההורים שלי גם כן מורכבת, הם לא אמורים להיות ביחד לא טוב להם לשניהם מתלוננים אחד על השני כשהם לא ביחד, בכלל מקשה על כל הבית. בכל מקרה, אנחנו בחופשה ביחד בחול, ובדירה יש 3 חדרי שינה, אנחנו 5 אנשים, אני והאחים שלי (יש לי 2 אחים) תמיד רצינו חדר משלנו ואנחנו בבית באותו חדר אז כל חופשה כל אחד בחדר משלו, אז עכשיו נאלצתי להתפשר כדי שנוכל לשמור על שלום הבית ואני ישנה על הספה, אין לי פרטיות, כל בוקר מעירים אותי וזה פשוט נוראי לישון פה בעיקר בגלל שזה לא נוח והשמיכות שלי זה מגבות. אתמול בלילה אבא שלי ואח שלי ראו ביחד המונדיאל, עכשיו הם ממש לא חובבים גדולים של כדורגל אבל הם השנה החליטו מידי פעם לראות קצת, אז אני באיזשהו שלב (חצות) ביקשתי ששניהם ילכו כדי שאני אוכל לישון (בעיקרון רק רציתי שקט ולקרוא), בהתחלה שניהם לא הסכימו כי הם לא מתחשבים וזה לא מעניין אותם, אמא שלי העיפה את אח שלי לחדר שלו כי המשכנו לריב ולגבי אבא שלי היא לא הצליחה באמת לעשות משהו, אז הוא החליט להישאר עד שזה ייגמר שזה עוד שעה מאותו רגע, אני התחלתי לבכות כי היה יום קשה ורק רציתי שקט, הוא כל כך התעקש אבל תוך כדי ממשיך להירדם, אמרתי לו כבר לחזור לחדר שלו כדי שהוא יוכל לישון כי הוא ממשיך לנחור והוא עוצם עיניים. בקיצור בסוף סגרתי את הטלוויזיה והוא התעצבן הולך לישון. אבל אני מגזימה שאני מגיבה ככה בבכי ועצבנות? כל יום זה ככה איתו